<h1>ריבב"ן — חולין</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[חולין ב' ע"א] הכל שוחטין. תרי הכל שוחטין איכא בהאי פירקא [ט"ו ע"ב]. ואמרינן בגמרא ובתחלת ערכין [ג' ע"א]. חדא לאיתויי ישראל משומד וחד לאיתויי כותי. ואע"ג דקשיא ליה וכולן אם שחטו מיבעי ליה, הכל שוחטין, אם כותי הוא, כשישראל יוצא ונכנס שוחט לכתחלה. ושחיטתן כשרה דיעבד, בבא ומצאו ששחט נותן לו מאותה שחיטה. אכלו מותר לאכול משחיטתו, דכותים החזיקו בשחיטה. וכבר גזרו עליה ושחיטתן פסולה כגוים גמורים. ואם בישראל משומד לאכול נבילה לתיאבון הכל שוחטין לכתחלה, בבודק סכין ונותן לו. ושחיטתן כשרה, היכא דשחט כבר בודק סכינו אחריו, נמצאת סכינו יפה אחריו מותר לאכול משחיטתו. אבל משומד לע"ז אסור לאכול משחיטתו. ואפילו ישראל משומד להכעיס פסולה. ומאי דקאמר רבינא תרתי לישני, הכל שוחטין הכל מומחין שוחטין, שידוע שהוא מומחה. ואם לאו בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה אם לאו, לא איתוקמא, דהא קיימא לן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. ולהך לישנא דאמר הכל מוחזקין שוחטין, שידוע שלא יתעלפה, ליכא למיחש להאי לישנא, דהא קיימא לן לעילפוי לא חיישינן. חוץ מחרש שוחט וקטן דאפילו דיעבד נמי לא, שמא ישהו, שמא ידרסו, שמא יחלידו. שמא יקלקלו את שחיטתן. מדלא תני שמא קילקלו, זאת אומרת אין מוסרין להן חולין לכתחלה אפילו אחרים רואים אותם.
